משורר ועוד כמה דברים A Poet & some
  http://www.raananbt.022.co.il
רענן בן-טובים
יום ו', ו’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לרכישת ספרים  |  הצטרף לרשימת תפוצה ועדכונים  

ערב שירת מחאה במאהל הדיור בירושלים בבור שיבר (גן הסוס) ירושלים – 1 אוגוסט, 2011. אנחנו, חבריי המשוררים ואני, היינו שם לא רק כדי לתמוך, אלא כדי להרים גם את קולנו, לומר שכך לא ניתן להמשיך, שהסוס חולה והעגלה מתקשה לשאת את המשא שעליה, שחלוקת העוגה אינה צודקת, שהיא מתעלמת מהתמהיל החברתי, שהגענו להכרה שהגיע הזמן ואנחנו יכולים לשכתב את ההסכם החברתי כשהוא חורג מגבולות ההסכמה של הפרטים בחברה. זו הכרה חשובה. חשובה מאין כמוה בהתגבשותה של חברה. בקימומו של עם. הכל כלול תל אביב מתפרשת מעבר לקו הירקון, שולחת גרורות ממאירות לעבר כיסים מבוהלים. היא נוגסת באחוריהן של חיות נמלטות מאימת להב חודו של גרזן התשלומים. תל אביב יורה בתושביה, אבל לא למוות. היא רק פוצעת אותם כדי שידממו מספיק בשביל המדידה כחולדות בניסוי חי היא משאירה להם דמים ואורך רוח, שֶׁדַיוֹ רק בשביל נשימה. תל-אביב מכתיבה את הקצב ואת המנגינה. החיים לא מאפשרים קצב אחר. השכנות רכלניות מסתודדות ומחככות ידיים בהנאה, כעופות טורפים לשייריה של העיר הגדולה. תל-אביב משתרעת מעבר לרכסי ההרים, הגדולים כִּקְשָׁתוֹת נושאות פיח ועשן. גם לשם הגיעה, והשכנות כבר אינן הולכות רכיל – הן פושטות את העור במגלבן. הן פושטות את העור מעל גבן של חיות הצווחות השתאות מטורפת, שאינה מאמינה עד לאן הגיעה השתוללות האש שכמו בְּשָׂדֶה של קוצים בוערת. היא מאיימת לכלות את כולם – את החיה שבזנבה זרקה אש התמיד; את הצייד ששילח כדוריו בחדווה, בלי הכרה; את היער, שהאדים. קו הדם משתרע מהים עד הֶהרים, ממלח הים התיכון עד לקו המשווה המדברי, מגילאי העשרים עד גילאי הארבעים פלוס כל הכיבודים הכל כלול בחופשה המופרעת הזו, כל השכונות, כל האנשים משתתפים בחגיגת המאכלת המסתובבת בצווארים פשוטים. השמש העולה נוצצת את הארץ, קו היער צובע את גדות הנהר, עוד מעט ותישמע רינת קרקורם של צפרדעי הבכי כקול שופר והוא יעלה במדרגות הלב הָערל, וכל מדרגה מסותתת כְּתער מוכר בקינה מוקדמת על מותו הקרב ובא של הבן, הזר הוא נמצא בזוית העין, וּבָמָקוֹם בו אדם הופך למספר שמניב תשואה מדודה בדו"חות האיש – לא נספר. הנה ימים באים, ימים חדים כַּתער והאיש – שיניו חדות עתה ונושכות הן בְּזעם זעם על עגלת חייו שחוזרת ריקה מקניית היום שעבר, בלי לדרוש בשלומו הטוב של החלום והחלום פשוט, הוא רוצה יותר מסתם לנשום אויר קשתות נושאות פיח ועשן אל תוך ריאות כבדות והחלום פשוט הוא כזרועות צועקות אנחנו כאן אנחנו כאן אנחנו כאן כדי לחיות! אנחנו כאן, כדי לחיות ועל-כן, שוטי, תיבה של גמֶא, שוטי לך בַּמֵצַר, קול התור נשמע עתה בארצנו, הסכיתי לקולות, זהו זמן בו עם נוצר, זהו זמן בו עם נוצר. לדף הארוע בפייסבוק. לתמונות מהארוע בפייסבוק. וידאו קריאת השיר ביוטיוב *YouTube:EkUGQmReoFA&hl=en&fs=1*